למה מחממי חדרי אמבטיה נהרסים בדרך כלל (ואיך תיקנו את שלנו)
בואו נהיה כנים: חדרי אמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים בכל מקום, טיפות מים שנופלות באופן אקראי, ורמת לחות גבוהה מאוד. רוב הנורות האינפרא-אדומות פשוט לא מסוגלות לעמוד בכך. הן נהרסות, או שהזכוכית שלהן נשברת, ופתאום אנחנו שוב צריכים לסבול מהקור בחדר האמבטיה.
רצינו למנוע זאת.
המאבק נגד המים
הבעיה היא שכאשר טיפה קטנה של מים פוגעת בצינור הקוורץ שפועל בטמפרטורה של 500°C, זו אסון. הזכוכית מצטמצמת באופן לא אחיד, ונוצרים בה סדקים זעירים. זה נקרא שוק תרמי – וזו דרך מהירה להרוס את המחמם.
כדי לפתור זאת, עטפנו את כל הרכיבים במעטפת עמידה בפני מים. זה מונע מהמים להגיע לקצוות החשמליים, כך שלא ייווצרו קשרים חשמליים לא רצויים.
לא יותר ערפל על העדשות
אתם מכירים את אותו ערפל מעצבן שנוצר על הזכוכית? זה לא רק לא יפה – זה גם מונע את העברת החום. הטיפות מפזרות את קרני האינפרא-אדום, כך שאנחנו לא מרגישים את החום כמו שצריך.
הוספנו שכבה הידרופובית לעדשה החיצונית. בעצם, זה גורם למים להתאסף לטיפות ולזרום החוצה, במקום להידבק לעדשה. כך השביל נשאר פתוח, והחום מגיע אלינו בדיוק למקום הנכון.
הערה חשובה לגבי ההתקנה
יש כאן חיסרון אחד: מכיוון שאנחנו סוגרים את המכשירים בצורה טובה כדי למנוע חדירת מים, החום נשאר בתוך המכשיר.
אם נתקין את המכשיר במקום עם חילופי אוויר אפסיים, הרכיבים הפנימיים יישרפו. ודאו שיש מספיק מקום סביב המכשיר, כדי שהלוח החשמלי לא יתחמם יותר מדי.
מכשירים שנועדו להחזיק מעמד
על ידי מניעת חדירת אדים לצינור ההלוגן, אנחנו מונעים את חוררתם של האלקטרודות הפנימיות.
התוצאה? המחמם לא מאבד את יכולתו עם הזמן. הוא חשוף ללחות כל יום, אך הרכיבים הפנימיים נשארים יבשים, והוא ממשיך לספק חום יציב.