למה רוב החיממים “עמידים בפני מים” למעשה כשלים
אתם כנראה ראיתם את המפרטים של החיממים האלה. החיממים האלה טוענים שהם בעלי דרגת IPX4, כך שאפשר להניח שהם יכולים לעמוד בפני מעט מים בלי בעיות. אך האמת היא שרובם כשלים באותו מקום – בנקודה בה החוטים נכנסים לתוך החיממים.
המים הם חזקים מאוד. הם לא פשוט נעצרים על ידי המעטפת של החיממים; הם מחפשים את הדרך הקלה ביותר להיכנס פנימה. אם החיבור בין החוטים לחיממים אינו מושלם, הלחות יכולה לחדור פנימה. לאחר מכן מתחילה תהליך של חמצון, והחיממים כבים בדיוק ברגע שאנחנו צריכים אותם.
הבעיה עם חומרי אטימה זולים
רבים מהיצרנים משתמשים בחומרי אטימה פשוטים כמו גומי או סיליקון, וזה אמור להספיק… עד שהחיממים נעשים חמים מאוד.
כאשר החיממים פועלים במלוא העוצמה, החומרים הזולים האלה נהרסים. הם עוברים תהליך של חימום וקירור חוזרים ונשנים, עד שהם נהיים קשיחים ונשברים. כשזה קורה, אין יותר אטימה – יש רק ואקום שמושך פנימה אבק ולחות.
אנחנו עושים זאת אחרת. אנחנו משתמשים בחומרים איכותיים, כמו פלורוסיליקון לטמפרטורות גבוהות או אפוקסי מיוחד. חומרים אלה נשארים גמישים גם כשהחיממים חמים מאוד. זו ההבדל בין מוצר שנהרס תוך שישה חודשים לבין מוצר שיכול להחזיק מעמד שנים רבות.
עצירת הנזקים הנגרמים מהחום
יש תופעה שנקראת “הזדקנות החוטים”, וזו תופעה מסוכנת. היא קורית כאשר החומרים שמבודדים את החוטים נהרסים כתוצאה מהחום.
אם האטימה לא טובה, החום יוצא החוצה ופוגע בחוטים. החומרים המבודדים נהרסים, ובסופו של דבר החוטים נוגעים בחלקים האחרים של החיממים. זה לא טוב.
כדי למנוע זאת, אנחנו משתמשים בתהליך אטימה מרובה שלבים. אנחנו מוודאים שהחיבור בין רכיבי החימום לחוטים הוא אטום לחלוטין. כך החיבורים החשמליים נשארים יבשים, והחום נשאר במקומו.
האיזון הנכון
אפשר לחשוב, “למה לא פשוט לאטם הכל היטב?”
אבל יש בעיה: אם מאטימים את החיממים בצורה קיצונית, יש יותר מדי חום בתוך החיממים. זה גורם לחימום יתר של הרכיבים הפנימיים, וזה גורם לכשל מוקדם של החיממים.
זה כל עניין של איזון. צריך את ההגנה של IPX4 כדי שהמים לא יחדרו פנימה, אך צריך גם לאפשר לחיממים לנשום, כדי שהם לא יישרפו. צריך קצת מתמטיקה והרבה בדיקות כדי להגיע לאיזון הנכון.