למה אנחנו מחליפים את התנורים הגדולים בשיטת ייבוש באמצעות קרינת אינפרא-אדום
מפעלי ייצור חצי-מוגמרים עוזבים סוף-סוף את התנורים הענקיים האלה. חשוב להבין שהמעבר לשימוש בחומרים ללא עופרת ובשיטות ייבוש “ירוקות” קשור לא רק לחומרים שאנו משתמשים בהם, אלא גם לדרך שבה אנו משתמשים בחום – בלי לבזבז המון אנרגיה כדי להשיג את התוצאה הרצויה. כאן נכנסת לתמונה שיטת הייבוש באמצעות קרינת אינפרא-אדום.
בשיטות הייבוש המסורתיות, צריך לחמם את כל האוויר בחדר כדי לחמם את החומר. זו בזבוז של אנרגיה. זה דורש גם שטח רב לאוורור, והתהליך עצמו איטי מאוד.
עם קרינת אינפרא-אדום, אנו שולחים קרינה אלקטרומגנטית ישירות אל החומר. האוויר בכלל לא מעורב בתהליך. מכיוון שהאנרגיה מגיעה ישירות לפני השטח, ניתן להגיע לטמפרטורה הרצויה תוך שניות – לא דקות.
חומרי חיבור ללא עופרת דורשים טמפרטורות גבוהות יותר, ויש צורך בשליטה קפדנית על רמת החום. אחרת עלולים להיווצר פגמים בחומר.
היתרון של קרינת אינפרא-אדום הוא שניתן לשלוט באורך הגל של הקרינה – קצר, בינוני או ארוך – כדי שיתאים בדיוק לצרכי החומר הספציפי. כך ניתן לשלוט בתהליך באופן מדויק. אין יותר סיכוי לחימום יתר. אין יותר צורך לזרוק חומרים יקרים לפח.
ומה לגבי חשבון האנרגיה? זו הנקודה הטובה ביותר. נורות אינפרא-אדום מפעילות את כל הכוח שלהן מיד. אין צורך להשאיר את התנור פעיל כל הלילה בטמפרטורה של 200 מעלות, רק כי אולי נצטרך אותו בבוקר. פשוט מדליקים את התנור, מייבשים את החומר, ואז מכבים אותו. זה כל כך פשוט.
אבל זה לא קסם. צריך להיות זהירים. קרינת אינפרא-אדום בעוצמה גבוהה עלולה לגרום לעליות חדות בטמפרטורה. אם העיצוב של המפעל לא נכון, עלולים להיווצר פגמים בחומר. צריך להיות חכמים בבחירת אזורי הקירור ובמהירות התנועה של המסילה, כדי שהכל יהיה מאוזן.
עם זאת, אם אנחנו רוצים באמת להשיג את היעדים של “פליטות אפס”, זו הדרך הנכונה לעשות זאת. זה מסייע להיפטר מחומרים מזהמים ומקטין באופן משמעותי את הפגיעה הסביבתית שנגרמת בשלב הייבוש. זה פשוט הגיוני.